ולך אשלחך אל ישי וכו'. אפשר לומר במה שפירש הרב האר"י ז"ל בפסוק את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני דלטובה הקב"ה מיחס אליו השליחות. אבל כשאינו לטובה אינו מתיחס אליו השליחות ח"ו גם נודע דכשהוא לטובה הקב"ה עושה בעצמו וכשאינו לטובה נמלך בבית דינו מרוב ענותנותו כמ"ש הכתוב ה' נתן וה' לקח וארז"ל וה' הוא ובית דינו. דלנתינה שהוא הטובה ה' מדת רחמים נתן בעצמו. אך כשאינו לטובה וה' הוא ובית דינו לקח. וזש"ה את מי אשלח לטובה אשלח אני. אבל למה שאינו טובה מי ילך לנו אני וב"ד שלא בתורת שליחות. והשיב ישעיה הנביא ע"ה הנני שלחני לענין הטובה והשיבו הקב"ה לך ואמרת וכו' שאתה מוכרח לילך הן לטוב הן למוטב עכ"ד רבינו האר"י ז"ל. והכא אמר לו הקב"ה מלא קרנך וכו' ולך אשלחך אל ישי שהוא צדיק וחסיד א' מד' שמתו בעטיו של נחש. כי ראיתי בבניו דמצדקתו וחסידותו זכה כי ראיתי בבניו לי מלך. ואמר לך ואשלחך דבדבר הזה יש טובה וגם דבר שאינו טובה. ועל זה לדבר שאינו טובה לך. ולענין הטוב ואשלחך. והשיב שמואל אנכי הרואה שאמרת לך שיש דבר שאינו טובה איך אלך דייקא איך אלך מעצמי ושמע שאול וכו' ואם לא אמרת לך אלא הכל בשליחותך לא הי"ל שום פקפוק אבל מאחר שאמרת לך איך אלך וא"ש איך אלך בעצם. והשיבו ה' עגלת בקר וכו' ללמוד לדורות דשלוחי מצוה אינן נזוקין דוקא היכא דלא שכיח הזקא ואין סומכין על הנס. ואה"נ דיכול היה לומר לו תלך ולא תפחד. אבל לקבוע הלכה לדורות א"ל עגלת בקר וכו'. שישאו ק"ו משמואל הע"ה ובשליחות ה': ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלם בואך ויאמר שלום. יש לדקדק דכתיב ויאמר שלום והוא חסר ואחר כך כתיב ויאמר שלום מלא. ואפשר דהזקנים הללו נצנצה בהם רוה"ק דחיי שמואל תלוים בזה ומזלייהו חזי ולכך ויחרדו זקני העיר חרדה לבשו לקראתו נגדו כלומר בשבילו ולכן כתיב ויאמר שלם חסר רמז דעשו תנועה ניכרת כמו עצ"ב. ושמואל הע"ה ענה אותם בשמחה ויאמר שלום מלא. לזבוח לה' באתי כלומר אל תעצבו דהכל שלום: ויאמר אך נגד ה' משיחו. פירש"י ז"ל ויאמר בלבו אך אמת הוא זה ההגון למלכות עכ"ל אפשר דקשיא ליה כי ה' אמר אליו ומשחת לי את אשר אומר אליך. ואיך שמואל הע"ה תכף אמר מבלי שיאמר ה' לו אך נגד ה' משיחו. לכן פירש"י ז"ל ויאמר בלבו וח"ו לא עבר פי ה' האומר אליו ומשחת לי את אשר אומר אליך. ומזה למדנו דמה שאמרו רז"ל דנענש שמואל הע"ה על אשר אמר אנכי הרואה וא"ל הקב"ה תדע שאין אתה רואה שתחשוב דאליאב הוא משיח. הכל היה בצנעא דשמואל הע"ה לא אמר בפיו להם אך נגד ה' משיחו רק בלבו סבר כך וא"ל ה' אל תבט אל מראהו והכל היה בצנעא ולא ידע שום אדם רק הכל היה דברים שבלב ושום א' לא ידע מה שאמר בלבו ולא מ"ש לו ה' אל תבט אל מראהו. כי מ"ש שמואל אנכי הרואה לא כיוין לשבח ואדרבא הוא היה נביא שהוא מדרגה עליונה ונמצא שפיחת במעלתו באומרו אנכי הרואה כמ"ש לעיל ולכן הגם דלפי גדולת שמואל ועליונותו המופלא היה איזה הרגש מ"מ כשהראו לו מן השמים דהאדם יראה לעינים וכו' היה בצנעא: קום משחהו כי זה הוא. פירש הגאון השלם עיר וקדיש הרמ"ע ז"ל במאמר מאה קשיטה כ"י סימן צ"ג דדוד הע"ה היתה משיחתו כמין כ"י להיות שעדיין לא יצא טבעו וז"ש קום משחהו כ"י רמז למשחו כמין כ"י. וג' תיבות כי זה הוא. כי רמז לאדם הראשון שבקשו הבריות להמליכו עליהם. זה לדוד הע"ה. הוא למשיח. ומדכתיב קום משחהו למדנו דהמשיחה בשמן הקדש בכל עת ובכל זמן מצותה מעומד. א"נ דצוהו לקום מפניו לאלתר אעפ"י שעדיין לא נמשח. זהו תורף קצת דברי הרמ"ע ז"ל והוא האריך הרבה בסימן צ"ב וסימן צ"ד עש"ב ואפשר לתת טעם למה שנמשח דוד כמין כ"י לפי דברי הרמ"ע ז"ל דהוא המלך העיקרי משבט יהודה דהמלכות הוא ליהודה ושאול היה כמו פקיד עד שיבא המלך העיקרי כמ"ש ה' המאירי ז"ל ולכן נמשח דוד כמין כ"י גימטריא ל' כמספר יהודה. וגם המלכות בשלשים מעלות גימטריא כ"י וז"ש קום משחהו כי זה הוא כי גימטריא יהודה (ולא) [ולו] נתתי המלכות זה הוא ולא שאול. ולפי דברי הרמ"ע ז"ל הנזכרים שפירש כי זה הוא כי רמז לאדה"ר זה דוד הוא משיח כמו שכתבתי בשמו בסמוך אפשר להרחיב קצת כי רמז לאדה"ר שבקשו הבריות להמליכו וכן ר"ת כי כל יצורים כלומר דכל יצורי עולם בקשו להמליכו. זה רמז לדוד דאחוז במלכות מדה ז' והיא ה' תתאה וזהו ז"ה. הו"א למשיח דכשיבא יהיה השם שלם והכסא שלם וזה רמז ה"ו משם המיוחד א' מהכסא וזהו הו"א וא"ש הו"א למשיח: ורוח ה' סרה מעם שאול. אפשר לרמוז להיות שפגם ולא מחה עמלק שהוא גימטריא מ"ר לזה סרה רוח ה' גימטריא ר"ם בעבור שנשאר עמלק גימטריא מ"ר: ונבון דבר ואיש תואר. כבר אמרו רז"ל שכונתו להכניס עין רעה שיתקנא בו. לזה כיוין להפליג מאד בשבחו ובכלל ההוא אמר הרגילות הוא חכמה מפוארה בכלי מכוער וזהו הפלא שהוא נבון דבר חכם גדול שמבין דבר מתוך דבר ואיש תואר יפה אף נעים וזה לא נמצא וה' עמו אמרו פרק חלק דף צ"ג וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום ובכל מ"ש דואג על דוד יודע נגן שיודע לשאול גבור חיל שיודע להשיב וכו' אמר יונתן בני כמוהו כיון דאמר וה' עמו מילתא דבדידיה לא הוי חלשא דעתיה ואיקני ביה. ופירש הרב מהר"ש פרימו ז"ל במ"ש לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא דאתי מלוי ומיששכר. וכתבו המפרשים דדוד המלך אע"ג דלא היה מלוי ומיששכר הלכה כמותו משום שהיה מלך. וז"ש מילתא דליתא בדידיה אף שהיה מלך איקני ביה דניכר דהוא יהיה מלך עיקרי ולכך זכה בזה. והוא עראי עכ"ד הרב מהרש"ף ז"ל ואני בעניי נראה לדעתי הקצרה להרחיב הדברים כי הנה כתבו המפרשים דמי תדע שהוא עניו והוא מרכבה לשכינה הלכה כמותו וכמ"ש דבית הלל הלכה כמותן מפני שהיו ענותנין. ושאול היה מחזיק עצמו לעניו כמש"ה והוא נחבא אל הכלים וכתיב ויבזהו ויהי כמחריש. וכשאמר דואג על דוד וה' עמו שהלכה כמותו אפשר לומר שהיה משום שהיה עניו. אך שאול דחה טעם זה שהוא עניו ולא זכה לזה וא"כ מוכרח שהטעם שהלכה כמותו הוא משום שהוא מלך עיקרי משא"כ הוא שהוא עראי ומשום הכי איקני ביה וז"ש מילתא דליתא בדידיה כלומר לא אפשר שהוא מטעם ענוה שהרי הוא עניו ולא זכה לזה ומוכרח שהטעם שהוא מלך עיקרי ולהכי חלשא דעתיה ואיקני ביה:
